<h1>כל בו הלכ' גיד הנשה סימן ק"ה</h1>
<h2>דף ו.</h2>
והלוקח בשר ושלחו ביד עם הארץ, ואף על פי שאינו מוחזק בכשרות, או ביד עבדו ושפחתו, אין חוששין שמא יחלפו, אבל לא ישלחנו ביד גוי, אם לא היה לו בו סימן או טביעות עין, שיהיה צרור וחתום שמא יחליפנו.
<h2>דף פט:</h2>
גיד הנשה נוהג בבהמה וחיה הטהורים, ואפילו בנבילות וטרפות שלהן. ונוהג בשליל, ובשני הירכים. ובעל העתים כתב שאינו נוהג בשליל.
העוף אין בו משום גיד הנשה, מפני שאין בו כף הירך, אלא ירכו עגול. ואם נמצא עוף שירכו כירך הבהמה, שיש לו כף, גיד הנשה שלו אסור, ואין לוקין עליו. מיהו לא צריכי למיבדק בהא שום עוף, [משום] דלא שכיחי. ובהמה שכף ירכה ארוך כשל עוף, גיד הנשה שלה אסור, ואין לוקין עליו. האוכל מגיד הנשה של בהמה וחיה טמאין, פטור, ואינו כאוכל משאר גופה, שאין הגידין מכלל הבשר. ואם אכל מחלב שעל הגיד, כאוכל מבשרה.
<h2>דף צב:</h2>
הנוטל גיד הנשה, צריך לחטט אחריו, שלא ישאר ממנו כלום.
<h2>דף צג:</h2>
ונאמן הטבח על גיד הנשה, כשם שנאמן על החלב. ואין לוקחין בשר מטבח, אלא אם כן היה אדם כשר ומוחזק בכשרות הוא, ששוחט לעצמו ומוכר ונאמן. וכל זה בחוצה לארץ.
<h2>דף צד.</h2>
וכתב רש"י ז"ל שמותר לשלוח ירך חטוטה מן הגיד על ידי גוי, שהחטיטה הוא סימן. וכתב בעל העיטור ומסתברא לן נמי בעוף שחוט, או בהמה שחוטה, שמותר לשלוח ביד גוי, שבית השחיטה הוא סימן, דהאידנא לא שחיט גוי כישראל, לא עוף ולא בהמה. והרשב"א אוסר, לפי שאין סימן השחיטה לסמוך עליו בלא סימן אחר. וכל בשר שאין בו לא סימן ולא טביעות עין שהיה בכלי תלוי, ונשבר הכלי ונפלו החתיכות לארץ, הרי זה אסור, שאנו אומרים אותו בשר גררתו חיה או שרץ, וזה בשר אחר. וכתב הרב ר"מ וטפלה אסור להניחה לגויה לשאת אותה בתנור, משום דאמר רב בשר שנתעלמה מן העין אסורה, אבל אם נתן בה סימן מותר. והר"ף ז"ל כתב דלית הלכתא כרב.
<h2>דף צו.</h2>
ואין אסור מן התורה אלא שעל כף הירך, אבל שאר גיד שלמעלה מן הכף, ושלמטה ממנו עד סופו, אינו אסור אלא מדבריהם. וכן חלב שעל הגיד, אינו אסור אלא מדבריהם. וב' גידין הן בירך הפנימי, הסמוך לעצם אסור מן התורה, ועליון כולו מדבריהם. האוכל גיד הנשה הפנימי שעל הכף לוקה. ואם אכל מחלבו, או משאר גיד הפנימי, או מכל החיצון, מכין אותו מכת מרדות. וכמה שיעור אכילתו, כזית. ואם אכל הגיד שעל הכף כולו, אף על פי שאין בו כזית, מפני (שהיא) [שהוא] כבריה בפני עצמה. אכל כזית מגיד של ימין, וכזית מגיד של שמאל, או שאכל ב' גידין, אף על פי שאין בהם כזית, לוקה שמונים. וכן הוא לוקה על כל גיד וגיד.
<h2>דף צט:</h2>
כתב ה"ר יצחק ז"ל שומנו של גיד, ישראל קדושים הם נהגו בו איסור, בין בבהמה בין בחיה. והלכה אין בגידין בנותן טעם, והילכך אסור בהנאה. אך שומנו של גיד, יש בו טעם כדברי רש"י (ורשב"א) [ורשב"ם] ורבינו תם ז"ל. ור"י בן בתו אומר דאין להחמיר בשומן טפי מבגיד. ע"כ.
<h2>דף קא.</h2>
והאוכל גיד הנשה של נבילה וטריפה, לוקה שתים.
